הכרעת דין בתיק ת"פ 6919-01-13

אני מרשיע נאשם על פי הודייתו בעובדות כתב האישום באישומים ובעבירות כדלקמן:

אישום ראשון:

כניסה לישראל שלא כחוק עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל .

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

אישום שני:

כניסה לישראל שלא כחוק עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל .

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ג, 24/01/2013 במעמד הנוכחים.

גזר דין

הנאשם הודה והורשע על פי הודייתו בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כדין.

כמו כן, הוא הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר כפי שאפרט להלן.

מבחינה כרונולוגית העבירה הראשונה אותה ביצע הנאשם ביום 27/8/12 ועבירה שניה ביצע ביום 2/1/13. מצאתי להקדים ולומר כי חזקה היא שהנאשם ביצע עבירות הללו דהיינו כניסה לישראל שלא כדין, על מנת  לעבוד בתחום המדינה. אני קובע זאת כיון שאחד העקרונות של הענישה בתחום זה היא שההחמרה בענישה תכליתה למנוע כניסה לישראל כאמור. הכניסה לישראל לצורך עבודה בלבד, יש בה כדי מימד להקלה בדין. אך הכל באופן מידתי ורלוונטי לתכלית הענישה.

מצוות המחוקק היא שבטרם יגזור ביהמ"ש דינו של אדם, עליו לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה. בענין זה מצאתי לציין כי בתקופה האחרונה מוצף ביהמ"ש בכתבי אישום רבים ביותר, בעבירות אלו. לא ירדתי לסוף הענין ואיני מבין מקור אותה הצפה.

אך התוצאה היא שכמעט מידי יום אני גוזר דינם של נאשמים בעבור אותה עבירה ואדגיש אני שומע נסיבות ביצוע העבירה ונסיבות אישיות דומות עד כדי זהות. בכל אותם מקרים, אני עושה מאמץ לאחידות הענישה. שהרי ככל שאין מרכיבי ענישה מבדילים בנסיבות ביצוע העבירה, או בנסיבותיו של הנאשם אין זה ראוי ואין זה נכון להפחית עד כדי הפליה בין נאשם לנאשם.

בענין מתחם הענישה - אזי, כפי שקבעתי בגזרי דין רבים ביותר כאמור, הולך אני אחר המתחם שנקבע בבתי משפט המחוזיים נצרת בענין עטאללה, ומחוזי מרכז - לוד, בענין ג'אבור והמתחם הוא

בין 30 ימי מאסר ל- 6 חודשי מאסר.

התוצאה היא שמבחינתי ומבחינת גזרי הדין בעניינים אלה, השאיפה היא לאחידות בענישה.